אחריות תאגידית ברכש ובשרשרת האספקה

האחריות התאגידית כתפיסה ניהולית מודרנית אשר מדגישה את החשיבות של הקשב לצרכים של מחזיקי העניין (עובדים, לקוחות , סביבה וקהילה ) קנתה לה זה מכבר אחיזה בתרבות העסקית הישראלית לאחר שיובאה לכאן מאירופה וארה"ב. הנושא נלמד היום בבתי הספר למינהל עסקים וישנם גם דרוגים ותחרויות בתחום לדוגמא "דרוג מעלה"

אולם לא רבים מטמיעים את התפיסה גם לעולם הרכש ושרשרת האספקה עי בניית מערכת יחסים הוגנת ושקופה עם הספקים.

נדמה כי לא אחטא לאמת אם אומר כי עד לאחרונה מנהלי רכש נרתעו מלקיים דיאלוג אמיתי ופתוח עם ספקים אולי בחשש מיצירת קירבה מיותרת או גרוע מכך דליפת מידע או חשד לתאום מחירים. כל זאת נכון אולי במצב שהמטרה היחידה היא הורדת מחיר הקנייה אבל בוודאי לא נכון כאשר מדובר על בניית דיאלוג , ובחינה של נושאים נורמטיביים באמות המידה של הספק ומערכת היחסים עמו. היום תאגידים רבים בדומה לעולם עושים קוד אתי לאנשי הרכש שלהם ואף קוד אתי לספקים המפרט את הדרישות האתיות מהספקים .

לעיסוק באתיקה ברכש יש משמעויות רבות החל מניהול הסיכונים של ארגונים הפועלים באחריות ורוצים להימנע או להקטין את העבודה שלהם עם ספקים שאינם כאלה היכולים לגרור אותם בעולמנו השטוח והפתוח למרחב נורמטיבי שלילי חברתי או סביבתי שיכול לגרום נזק רב למוניטין של התאגיד כמו במקרה של נייקי וסדנאות היזע או טיפאני ויהלומי הדמים. ועד לרצון לנצל לטובה את הכח שלנו ברכש לקידום סביבתי ייצור איכותית וראוייה

"רכש ירוק" או חברתי (רכש בר-קיימא) היא גישה המקדמת רכש של מוצרים ושירותים תוך כדי לקיחת שיקולים כלכליים, סביבתיים וחברתיים בעת ביצוע רכישות. גישה זו, מטרתה למקסם את התמורה עבור הכסף, למצוא מוצר או שירות עם מחיר, איכות ופונקציונאליות אופטימאליים. כמו-כן, גישה זו לוקחת בחשבון את השפעת המוצר על הסביבה והחברה לאורך כל מחזור חייו (מייצורו ועד הפסקת השימוש בו) וההשפעות החברתיות של מתן השירות כגון: עוני, ניצול עובדים, זכויות אדם וכד'. " רכש ירוק", אינו כזה אם הוא מנוגד ליעדים עסקיים.

רכש בר-קיימא הוא למעשה, רכש חכם- פירושו, שיפור היעילות של מערכת הרכש תוך כדי שימוש בכוח הקנייה של הארגון כדי להביא לשינויים ושיפורים סביבתיים וחברתיים ברמה המקומית והגלובלית כאחד. בכל העולם, קהילות ניצבות בפני ההשלכות של תופעת שינוי האקלים. כתוצאה משימוש מוגבר במשאבים טבעיים, נוצר איום על מגוון המינים בשילוב עם עלייה במימדי העוני. אל מול תופעות אלו יש להתמודד ע"י מעבר לתהליכי ייצור וצריכה מקיימים. אחת הדרכים לכך, היא להסב את כוח הקנייה של ארגונים לכיוון אחראי או מקיים.

סיבות לניהול "רכש ירוק"

1. רגולציה – התקנים והדרישות להימנעות מפגיעה בסביבה (למשל תקנות של האיחוד האירופי לגבי הימנעות משימוש בחומרים מסוכנים בעת ייצור מוצרים שונים).
2. ציפיות מבעלי עניין ערכיים
3. שיקולים עסקיים – רכש ירוק הוא חסכוני בצריכת אנרגיה, מקטין את החיכוך עם הרשויות, מקור לחדשנות ויצירתיות עסקית.
4. הפחתת ההשפעה על הסביבה – לכל מוצר ושירות יש השפעה על הסביבה במהלך מחזור חייו, משלב חומר הגלם, שלב הייצור, דרך שלב השימוש ועד לשלב הפיכתו לפסולת. מדיניות רכש חכמה יכולה לצמצם את השפעת המוצר על הסביבה. למשל: ציוד חסכוני באנרגיה, מזון אורגני
5. קידום עקרונות חברתיים – למדיניות רכש יש השלכות חברתיות, רכש חכם יכול לשפר תנאי עבודה, יצירת מקומות עבודה חדשים ובטוחים למגזרי אוכלוסיה חלשים, מאבק בהעסקת ילדים וקידום מסחר הוגן.
6. שיפור יעילות פיננסית – רכש חכם הוא כמובן גם יעיל. בעוד שבדפוסי הרכש הרווחים, נבחן רק המחיר המיידי של המוצר או השירות, רכש חכם מביא גם בחשבון את עלויות החשמל והמים הנגזרים מהשימוש במוצר במהלך שלב השימוש בו ובעלויות התחזוק ופינויו לאחר שהסתיים השימוש בו. כמו- כן רכש מקיים מונע רכישת מוצרים מיותרים ובזבזני.

לקראת יצירת מהלך של רכש ירוק כדאי לשאול את השאלות הבאות:

1. מה הציפיות של בעלי העניין, לא רק של הלקוחות אבל גם של הספקים, ארגונים לא-ממשלתיים, הציבור הרחב, הרגולטור?
2. מה מקור האמביציה של הארגון להיכנס למהלך של "רכש ירוק"?

מה החסמים שעלולים להקשות על כניסה למהלך אסטרטגי זה?

1. מה עושות המתחרות בהקשר של "רכש ירוק"?

דוגמא לצעדים מעשים – "רכש ירוק"

מאפייני רכש מקיים לדוגמא

1. שימוש בחומרים לא רעילים ובחומרים מתחדשים: ע"י הגדרת חומרים רעילים לא רצויים בשלב המכרז.
2. צריכת חשמל ומים בזמן השימוש.
3. אפשרויות שימוש חוזר ומיחזור בסוף מחזור חיי המוצר.
4. קניית שירותים ומוצרים מאוכלוסיות מודרות.
5. תנאי עבודה בעת ייצור המוצר, מתן שירות והעברתו לצרכן.

ההשפעה הפוטנציאלית של רכש על הסביבה והחברה

דרך תחום הרכש הארגוני עוברים סכומי כסף גדולים הקונים מוצרים ושירותים בהיקף נרחב. עם כוח שוק כזה חזק, מחלקות הרכש בארגונים יכולים להשפיע באופן משמעותי על התפקוד הסביבתי והחברתי של ארגונם, לשנות דפוסי התנהלות שליליים מבחינה סביבתית וחברתיתשל המגזר העיסקי וכמובן לתרום לסביבה עצמה. למשל, העדפה גורפת של מחלקות הרכש במגזר העיסקי לרכוש מוצרי אלקטרוניים חסכוניים בצריכת חשמל יכולים להסיט את כל תחום מוצרים זה לכיוון של מוצרים חסכוניים בצריכת חשמל (Whole market impact) או לגרום לתחום מוצרים כזה או אחר להשקיע מאמץ בחדשנות ויצרתיות כדי לעמוד בתנאים שמחלקות הרכש מציבות בפני ספקי המוצרים והשירותים שלהן.

אתגרים ופתרונות

1. העדר הגדרות ברורות: איך להגדיר במדוייק מאפיינים סביבתיים וחברתיים חיוביים של מוצרים ושירותים בשלב המכרז. פתרון אפשרי: תוי תקן סביבתיים (Ecolabels) או חברתיים Fair Trade.
2. שינוי פרדיגמה של "המחיר קובע": הבנה שלא רק המחיר קובע בהעדפות רכש אלא הבאה בחשבון של עלויות מלוא מחזור החיים של המוצר או השירות. פתרון אפשרי: מידע על היתרונות הכלכליים של בכך שמביאים בחשבון את מלוא מחזור חיי המוצר. מוצר אמין יהיה זול יותר לאורך מעגל החיים ממוצר זול שיתקלקל או יהיה בזבזני מבחינה אנרגטית או תחזוקתית.
3. אינטגרציה לתוך מערכות ניהול: בארגונים מבוזרים יש צורך במערכות ניהול יעילות שיאפשרו אימוץ יוזמות סביבתיות וחברתיות בתחום הרכש. פתרון אפשרי: שילוב רכש נוהלי רכש מקיים במערכות אבטחת איכות/ניהול סביבתי.

לסיכום

ניתן ורצוי להכניס קריטריונים סביבתיים וחברתיים ברכש ובהתקשרויות וליצור תרבות ארגונית של Win-Win.